אתר קיבוץ גלעד
אתר קיבוץ גלעד
חסר רכיב

חדר האוכל בגלעד

05/04/2017
חדר האוכל בגלעד
11.3.1945 - "היום זה קרה. נעשתה היסטוריה, עלינו על הקרקע... יצאנו הבוקר עם כ 150 איש, רגלית ושורה של מכוניות לעבר הגבעה הקרחה הזאת, עליה עומדים כעת, בשעה 5:00 אחרי הצהרים : צריף מגורים, צריף חדר אוכל (הסנדלריה הישנה), 4 אוהלים, מקלחת ובית שימוש".
13.3.1945 – "היום הקימו מטבח בסמוך לחדר אוכל אשר נראה בערך כך : הרצפה היא עדיין מלוי של חצץ, על החצץ שמו חביות ועליהן קרשים ארוכים, המהווים שולחנות ומשני צדדיהם ספסלים ארוכים. כאן אוכלים את כל הארוחות".
8.4.1945 – עד היום הספיקו לגמור את הרצפה רק בחדר האוכל ובחצי המטבח.
9.6.1945 - ... הרחיבו לי אפילו את המטבח, למרות שאמרו שזה לא נחוץ ומאז כמה ימים יש לנו מקרר על נפט, זה ממש נהדר, הוא פועל בדיוק כמו חשמל.
27.6.1945 – למטבח קיבלנו תנור גז וזה מקל מאד את העבודה. העבודה עם פרימוסים מסובכת ומקשה מאד. (מתוך "יומני" של מרים אלטברגר).

חדר האוכל הראשון באבן-יצחק היה צריף הסנדלרייה ברעננה. בעלייה ליישוב הקבע בגלעד, פורק חדר האוכל שהיה ברעננה ונבנה מחדש בגלעד. מובן שהמבנה המקורי היה קטן מדי מכדי להכיל את כל החברים שהיו בגלעד בשנים הראשונות וכך נוספו לו עוד ועוד קטעים- טלאים עד שהיה לחדר אוכל, מטבח ומחסן פרודוקטים. המבנה כולו היה בצורת "ר" כשחלקו הצפוני משמש חדר אוכל והחלק הדרומי מטבח ומחסן פרודוקטים. מקומו היה בערך במקום בו נמצא היום הדשא הדרומי של חדר האוכל.
הכניסה לחדר האוכל הייתה ממזרח. בצד המערבי של המטבח הייתה רמפה קטנה לספקים ובפינה הצפונית מערבית היה תלוי פעמון בו היו מצלצלים כדי לקרוא לחברים להתכנס לאסיפה, להעיר את החברים בבוקר לעבודה (צלצול איטי) אך בעיקר כדי להזעיק את החברים לכבות שריפה או להיכנס למקלטים כשיש התקפה על הקיבוץ (צלצול מהיר).
בתוך חדר האוכל היו החברים יושבים על ספסלים משני צידיהם של שולחנות מלבניים (מצופים בבד יוטה מוקשה בבקליט, דמוי פורמייקה, בצבע אדום כהה) - 3 מכל צד. השולחנות והספסלים היו מתוצרת נגריית גלעד.
אוכלים בכלי אלומיניום. צלחות וספלים, קערות וקומקומים, ואפילו כולבויניקים וסכו"ם – כולם אלומיניום.
חשכת הלילה בחדר האוכל הייתה מוארת בלוקסים המודלקים כל ערב בידיו האמונות של שמעון בורשטיין. האוכל במטבח התבשל על פרימוסים גדולים וגם על גז.
ביוני 1946 נקנה למטבח ארון קרח גדול, עם מקום ל 3 בלוקים של קרח ומעבירים צינור מים חמים מהמקלחת למטבח. מיד אחרי כן - "נרכשה מכונת קירור עם מוטור על נפט לקירור החלב וארגז קירור עם מקום ל 21 כדי חלב ו 4 בלוקים קרח לשימוש המטבח".
ביולי 1947 הגיעה סו"ס הקדמה לגלעד - הותקן הדיזל גנראטור והוקמה מערכת החשמל, חדר האוכל חובר לרשת החשמל. בסוף אותו החודש חגגו את "חג המאור" ואת חיבור מרבית חלקי המשק לרשת החשמל. מחליטים לרכוש דוד קיטור למכבסה ועם התקנתו - בינואר 1948 - מחברים גם את המטבח אליו. ביולי נקנו 2 סירי קיטור למטבח ובנובמבר הצליחו סו"ס לחבר אותם.
אביב 1949 הביא אתו (עוד) משבר בענף המזון והמזכירות החליטה להתלבש על העניין ולהכניס את וולטר ליזר (שהיה קודם גזבר) לבדוק את המצב בענף ולהציע פתרונות. בעקבות הדיון החליטה המועצה על הכנסת 4 בחורות נוספות לקומפלקס.

1953 – מתחילים דיונים על הקמת חדר אוכל חדש. המזכירות, המועצה והאסיפה דנו שוב ושוב על מבנה חדר האוכל, כוונים, מיקום המטבח ועוד. הדיונים התמשכו עד הסתיו. 
בתחילת 1954 החלה בניית חדר האוכל החדש – צריף שוודי בעל 11 מפתחים (צלעות) 7 מהם חדר האוכל ו 4 מטבח. הכניסה הראשית היא מצפון. מדרום נוסף חדר לחם וחדר תה. בספטמבר עמד חדר האוכל על תילו והתחילו דיונים איך יראה ריהוט חדה"א. נבחרה ועדה שהחליטה על סוג הריהוט ונגריית גלעד קיבלה על עצמה להכין אותו. בינואר 1955 קצרה נפשם של החברים לראות את חדר האוכל כמעט גמור והאסיפה הטילה על הנגרים לגמור את הריהוט עד פורים.
5.3.1955 - אסיפה - לקראת הכניסה לח"א החדש. מרים (מריאנה) בורשטיין – מוסרת סיכום של הועדה: "היו 3 ישיבות. נסענו לגבעת חיים להסתכלות. דנו בכל השאלות הקשורות עם חדר האוכל. יהיו 3 שורות של 7 שולחנות ושורה אחת של 6 שולחנות – ליד הדלת. ס"ה 27 שולחנות עם 6 כיסאות. ההגשה תהיה בצורת שרשרת. לכל חבר יהיה על השולחן סכו"ם, כפית, גביע לביצה ושתי צלחות. הכולבויניק יחוסל. כל חבר יחזיר את כליו אחרי הארוחה".
"ארוחת הבוקר בשעה 8:00 ארוחת צהרים בשעה 12:00 ארוחת ערב מ 7:00 עד 8:00. אוכלי ההבראה והדיאטה ייגשו בצהרים בעצמם לאשנב ויקבלו את מנתם".
"לארוחת הערב דרושים 3 תורנים. אין לוקחים כלים מחדר האוכל ואין נכנסים במגפיים ונעלי בוץ. לא תהיה שומרת לילה במטבח. חלוקת ארוחת ערב לחדרים תופסק. הילדים מכיתה ג' ומעלה יאכלו ביחד עם הוריהם בחדר האוכל".
ביום 19.3.1955 התקיימה האסיפה הראשונה בחדר האוכל החדש. 
חדר האוכל החדש הופך להיות מרכז חיי התרבות והחברה של גלעד. האסיפות, המסיבות, החגים והסרטים מתקיימים כולם בחדר האוכל.
מעל הכניסה למטבח הותקנה מעין מרפסת, עליה הוצבה מכונת ההסרטה. הסרט והתרגום הוקרנו דרך פתחים קטנים בחלקו העליון של הקיר המפריד בין חדר האוכל למטבח. מערכת של חבלים וגלגליות הותקנה ברבע האחורי של חדר האוכל, בעזרתם נמתח מסך גדול של בד לבן (לא עוד מסך מאולתר מסדינים ישנים שנתפרו יחד) שאפשר אפילו הקרנת סרטים ואפילו סרטי סינמסקופ.
נגרית גלעד הכינה במה מיוחדת, מותאמות לגובה החלון הגדול בחלקו האחורי של חדר האוכל וכאן הוצגו כל ההצגות.
מאוחר יותר, נרכשו פסנתר כנף ומערכת הגברה, עם רמקולים קבועים שהותקנו בפינות האולם (ולפעמים גם עבדו...). החברים הרגישו כאילו הם באולם שמחות אמיתי.
כלי האלומיניום הישנים הוחלפו לכלי נירוסטה מבריקים וצלחות הפלסטיק המיושנות הוחלפו לצלחות פלסטיק חדשות מתוצרת מפעל אנונימי כמעט בשם "תמ"ה" של אחד הקיבוצים בסביבה...

הארוחות בחדר האוכל היו בהגשה מלאה ובמשמרות. חשוב מאד היה לשמור על השעות הנכונות לכל משמרת, מה שהביא לסכסוכים מתמידים בין עובדי חדר האוכל והאוכלים – בעיקר עם אלה המאחרים תמיד כמו הפלחים ועובדי הרפת.
באוגוסט 1959 התחילה כיתה יא' (קב' נרקיס) ביזמה חדשה של קבלות שבת בכל ערב שבת לכל הציבור, אך יוזמה זו התמסדה רק בתחילת 1961, כשמחליטים באסיפה לקנות תוספת של 80 שרפרפים ובנגריה מתקינים שולחנות נוספים כדי שלכולם יהיה איפה לשבת.
1965 - נבנה מחסן פרודוקטים חדש (לימים הכלבו) המחליף את המחסן בצריף, שנותר מחדר האוכל הראשון. באותה הזדמנות שיפרו את מערך שטיפת הכלים. "חדר הלחם" הוסב לחדר שטיפה. החברים למדו "לזרוק כלים" לתוך כיורים גדולים דרך אשנב מיוחד.
1971 הייתה שנה סוערת בתולדות המטבח. השינויים התכופים בצוות העובדים בצד חוסר ידע ומקצועיות (ואולי גם בהשפעת העבודה של צוות ה OD שנעשתה כאן שנה קודם) הביא את הקיבוץ לקבל החלטות מרחיקות לכת. מחליטים על שיטת הגשה עצמית בחדר האוכל. בהתחלה - לניסיון - רק בארוחות בוקר, אחרי כן גם בארוחות הערב ולאחר זמן לא רב, הגשה עצמית גם בארוחת צהרים.
באותה שנה החליטה האסיפה להכיר בתפקיד מרכזת חדר אוכל כמשרה מלאה והגר רודניק נבחרת להיות המרכזת הראשונה.
בסוף שנת 1972 מתחילים לחשוב על בניית חדר אוכל חדש. מתקיימים דיונים ראשונים בצוות על מה יהיה בו ואיך זה יראה. בתחילת 1973 הגיע ריהוט חדש לחדר האוכל – שולחנות ל 4 אוכלים עם כיסאות מתכת, שניתן הרכיב על מסגרת השולחן. ריהוט העץ הישן והכבד - מעשה ידיה להתפאר של נגרית גלעד (ע"ה) - מועבר אחר כבוד לאולפן, לגרעין ולבתי הילדים.
תכנון חדר האוכל החדש הואץ והתכניות הופכות יותר מעשיות. קורט ארליך נבחר להיות ה"פרויקטור" של הבניה החדשה וכל הרכישות הבאות נעשו מנקודת מבט של הבית החדש. בסוף נובמבר 1975 הונחה אבן הפינה לחדר האוכל החדש. בחודשים הבאים מתחילים את עבודות הסימון וחפירת היסודות.
באפריל 1976 הותקנה במטבח "מכונה לשטיפת כלים". היה אמנם צורך להזיז קצת קירות, כדי לפנות מקום למפלצת החדשה, אך כולם ידעו שעתידה עוד לפניה - בחדר האוכל החדש. בערב פסח המכונה כבר עובדת, והתורנים מצליחים לסיים את שטיפת כל הכלים בשעה 23:45 (במקום ב 5:00 בבוקר שלמחרת פי שהיה עד אז).
בניית חדר האוכל החדש התקדמה יפה, ובאפריל 1977 התבשרנו שהסתיימה יציקת הגג, שלד הבניין עומד מוכן ואי"ה בשנה הבאה בערב פסח (לפי הבטחת מנהל העבודה), אנחנו ובנינו ובני בנינו, נרים כוסית לחיים בחדר האוכל החדש. בינואר 1978 התבשרנו שהלו"ז המתוכנן היה קצת צפוף ו"זה ייקח עוד קצת זמן". וכך עוברים להם חודשי הקיץ וגם חגי תשרי. בסוף נובמבר בישרה לנו המזכירות שבעוד חודש – 29.12.1978 למען הדיוק – תתקיים מסיבת פתיחת חדר האוכל החדש. נשלחו הזמנות לכל המי והמי ושלוש שנים וחודש, מיום הנחת אבן הפינה אנחנו זוכים לחגוג את חנוכתו של חדר האוכל החדש שלנו.

לאט לאט התרגלנו לחידשים: למרחב הגדול ולאפשרויות שבו. בערבי שבת ובחגים, שוב לא צריך לאסוף כיסאות ושולחנות מבתי הילדים והאולפן, כדי שלכולם "יהיה איפה לשבת". שוב לא צריך "להכניס את הבטן" ולהידחק במעברים הצרים שבין השולחנות. יש מקום לכולם ויש מעברים רחבים בין השולחנות. 
מטבח הילדים עבר מהעולם ובהגשה העצמית, עגלות חימום ועגלות קירור, חגיגה לאוכלים. 
חדר שטיפת הכלים זוכה לעדנה והעבודה בו שפתיים יישק. וזכינו גם בפינוקים: יש סודה חופשי וגם גזוז וקולה ואנחנו מרגישים ממש כמו עשירים.
השנים נוקפות ובמערכת המזון אין שינויים דרסטיים. ציוד המטבח הולך ומשתפר. ב1990 פינו כלי הפלסטיק את מקומם לכלי חרסינה וזכוכית. אחרי שזכינו כבר בכוסות דורלקס - שהחליפו את הספלים של תמה - באו בעקבותיהם גם שאר כלי האוכל ואנחנו זכינו לאכול בכלים של קורנינג.
בחדר האוכל החדש עברנו משטיפת ריצפה ידנית למכונת שטיפה (שלפעמים עובדת ולפעמים לא...), ושיפרנו בהדרגה את מערך השתייה החמה והקרה. הגדרנו אזורי עישון וניסינו להתמודד עם ירידת מספר האוכלים בארוחת הערב.
באמצע שנות ה 90 החלטנו להכניס טבח שכיר למטבח וגם ניהול חדר האוכל עבר לידיים שכירות.
בסוף שנות ה 90 עלו רעיונות ראשונים של הפרטת חדר האוכל. נבחר צוות ראשון לבדיקה אך זה לא הגיע לכלל החלטה. חלפו שנה – שנתיים וצוות שני הוקם וגם הוא לא הגיע לגיבוש הצעה. הצעת הצוות השלישי - שהביא הצעה שלמה ומגובשת בשנת 2005 - לא זכתה לאמון הציבור. כך זכינו להיות – כמעט אחרונים בתנועה הקיבוצית שחדר האוכל שלנו לא מופרט.
במהלך שנת 1998 החליטה האסיפה על העברת המועדון לחבר לקומת המסד של חדר האוכל (מה שנקרא "הלובי") ומאז אנו זוכים לישיבה בצוותא סביב כוס קפה ועוגה, אחרי ארוחת הערב של יום שישי - כנאה וכיאה לקיבוץ עם עבר יקי.
ההצעות לסגירת חדר האוכל בארוחת הערב עלו שוב ושוב מתחילת שנות ה 90, אך לא זכו לתמיכת הציבור בגלעד. רק הארוחות המשותפות (שתחילתן בסוף שנות החמישים) התבטלו בסוף שנות ה 90 ומאז ארוחת הערב בשישי היא "סתם" ארוחה חמה.
במהלך שנת 2005 – היא שנת ה 60 לגלעד (27 שנים לחדר האוכל) – זכה כל מבנה חדר האוכל לשיפוץ כללי. זה החל בחידוש רצפת המטבח, עבור דרך שיפוץ המועדון - שזוכה למתיחת פנים יסודית - ועד לניקיון וצביעה חדשה של הקירות החיצוניים.
בסוף שנת 2005 אושרה ההצעה לאסור את העישון בחדר האוכל. מאז ועד היום, הציבור כולו כוסס את ציפורניו בציפייה לפתרון מתאים לאוהבי העשן שבינינו, שחייבים עתה לשתות את כוס הקפה שלהם כשהם עומדים כעניים בפתח מחוץ לחדר האוכל.

רשם - יותם מוקד 
2006
חסר רכיב