יזמויות
תולדות חדר האוכל

חדר האוכל בגלעד

 

11.3.1945 - "היום זה קרה. נעשתה היסטוריה, עלינו על הקרקע... יצאנו הבוקר עם כ 150 איש, רגלית ושורה של מכוניות לעבר הגבעה הקרחה הזאת, עליה עומדים כעת, בשעה 5:00 אחרי הצהרים: צריף מגורים, צריף חדר אוכל (הסנדלריה הישנה), 4 אוהלים, מקלחת ובית שימוש".

   

13.3.1945 – "היום הקימו מטבח בסמוך לחדר אוכל אשר נראה בערך כך : הרצפה היא עדיין מלוי של חצץ, על החצץ שמו חביות ועליהן קרשים ארוכים, המהווים שולחנות ומשני צדדיהם ספסלים ארוכים. כאן אוכלים את כל הארוחות".

 

8.4.1945 – עד היום הספיקו לגמור את הרצפה רק בחדר האוכל ובחצי המטבח.

9.6.1945 - ... הרחיבו לי אפילו את המטבח, למרות שאמרו שזה לא נחוץ ומאז כמה ימים יש לנו מקרר על נפט, זה ממש נהדר, הוא פועל בדיוק כמו חשמל.

 

27.6.1945 – למטבח קיבלנו תנור גז וזה מקל מאד את העבודה. העבודה עם פרימוסים מסובכת ומקשה מאד. (מתוך "יומני" של מרים אלטברגר).

 

 חדר האוכל ברעננה 1944

 

 

 חדר האוכל הראשון באבן-יצחק היה צריף הסנדלרייה ברעננה. בעלייה ליישוב הקבע בגלעד, פורק צריף חדר האוכל שהיה ברעננה ונבנה מחדש בגלעד. מובן שהמבנה המקורי היה קטן מדי מכדי להכיל את כל החברים וכך נוספו לו בהמשך עוד ועוד קטעים- טלאים, עד שהיה לקומפלס שלם של חדר אוכל, מטבח ומחסן פרודוקטים. המבנה כולו היה בצורת "ר", חלקו הצפוני מזרחי שימש חדר אוכל והחלק המערבי והדרומי, מטבח ומחסן פרודוקטים. מקומו היה בערך במקום בו נמצא היום הדשא הדרומי של חדר האוכל.

 

 הכניסה לחדר האוכל הייתה בהתחלה מצפון ויותר מאוחר נבנתה כניסה מיוחדת ממזרח. בצד המערבי של המטבח הייתה רמפה קטנה לספקים. בפינה הצפונית מערבית של הצריף היה תלוי פעמון בו היו מצלצלים כדי לקרוא להתכנס לאסיפה, להעיר את החברים בבוקר לעבודה (צלצול איטי) וגם כדי להזעיק את החברים לכבות שריפה או להיכנס למקלטים כשיש התקפה על הקיבוץ (צלצול מהיר).

 

 בתוך חדר האוכל היו החברים יושבים על ספסלים, משני צידיהם של שולחנות עץ מלבניים (מצופים בבד יוטה מוקשה בבקליט דמוי פורמייקה בצבע אדום כהה) - 3 ולפעמים 4 על כל ספסל. השולחנות והספסלים היו כמובן מתוצרת נגריית גלעד.

 

 בחדר האוכל אכלו החברים בכלי אלומיניום. צלחות וספלים, קערות וקומקומים, ואפילו כולבויניקים וסכו"ם – כולם אלומיניום. את חשכת הלילה בחדר האוכל היו מאירים לוקסים שהודלקו בכל ערב בידיו האמונות של שמעון בורשטיין שזכה לכינוי "המלך של הלוקסים". האוכל במטבח התבשל על פרימוסים גדולים וגם על גז.

 

 ביוני 1946 נקנה למטבח ארון קרח גדול, עם מקום ל 3 בלוקים של קרח. באותו זמן העבירו צינור למים חמים מדוד החימום של המקלחת הציבורית (שהיה מוסק בעצים) למטבח. מיד אחרי כן -  "נרכשה מכונת קירור עם מוטור על נפט לקירור החלב וארגז קירור עם מקום ל 21 כדי חלב ו 4 בלוקים קרח לשימוש המטבח".

 

חדר האוכל הראשון בגלעד 1948

 



 ביולי 1947 הגיעה הקדמה לגלעד - יש חשמל. נקנה "דיזל גנראטור" והוקמה רשת החשמל. קו החשמל הראשון חיבר בין הגנרטור וחדר האוכל. בסוף החודש חגג הקיבוץ את "חג המאור" ואת חיבור המגורים והמשק לחשמל. באותו חודש הוחלט גם לרכוש דוד קיטור למכבסה ועם התקנתו (בינואר 1948) חובר אליו גם המטבח. ביולי הגיעו למטבח שני סירי קיטור ובנובמבר הצליחו סו"ס לחבר אותם.

 

 אביב 1949 הביא אתו (עוד) משבר במטבח. המזכירות החליטה להתלבש על העניין ולהכניס את וולטר ליזר (שהיה קודם גזבר) לבדוק את המצב בענף ולהציע פתרונות. בעקבות הדיון החליטה המועצה על הכנסת 4 בחורות נוספות לקומפלקס.

 

 1953 – התחילו דיונים על הקמת חדר אוכל חדש. המזכירות, המועצה והאסיפה דנו שוב ושוב על מבנה חדר האוכל, על כוונים, על מיקום המטבח ועוד. הדיונים התמשכו עד סתיו 1953 ובתחילת 1954 מתחילים בבנית חדר האוכל החדש.  צריף שוודי בעל 11 מפתחים (צלעות). 7 מפתחים מיועדים לחדר האוכל ו 4 למטבח. הכניסה מצפון, בנויה בלוקים, עם מלתחות משני הצדדים ושני לוחות מודעות גדולים. במטבח הרחב יש "חדר לחם" וחדר תה ופינה ל"מטבח ילדים".

 

 בספטמבר התחילו לדון איך יראה ריהוט חדה"א ונבחרה ועדה שתחליט על סוג הריהוט. נגריית גלעד קיבלה על עצמה להכין אותו. בינואר 1955 קצרה נפשם של החברים לראות את חדר האוכל - הכמעט גמור - עומד ללא ריהוט והאסיפה הטילה על הנגרים לגמור את הריהוט עד פורים.

 

  5.3.1955 –  אסיפה - לקראת הכניסה לח"א החדש. מרים (מריאנה) בורשטיין – מסרה סיכום של הועדה:

 "היו 3 ישיבות. נסענו לגבעת חיים להסתכלות. דנו בכל השאלות הקשורות עם חדר האוכל. יהיו 3 שורות של 7 שולחנות ושורה אחת של 6 שולחנות – ליד הדלת. ס"ה 27 שולחנות עם 6 כיסאות. ההגשה תהיה בצורת שרשרת. לכל חבר יהיה על השולחן סכו"ם, כפית, גביע לביצה ושתי צלחות. הכולבויניק יחוסל. כל חבר יחזיר את כליו אחרי הארוחה."

 

ארוחת בוקר - חדר האוכל בפעולה 1963

 

   

 "ארוחת הבוקר בשעה 8:00 ארוחת צהרים בשעה 12:00 ארוחת ערב מ 7:00 עד 8:00. אוכלי ההבראה והדיאטה ייגשו בצהרים בעצמם לאשנב ויקבלו את מנתם."

 

 "לארוחת הערב דרושים 3 תורנים. אין לוקחים כלים מחדר האוכל ואין נכנסים במגפיים ונעלי בוץ. לא תהיה שומרת לילה במטבח. חלוקת ארוחת ערב לחדרים תופסק. הילדים מכיתה ג' ומעלה יאכלו ביחד עם הוריהם בחדר האוכל."

 

 ביום 19.3.1955 התקיימה האסיפה הראשונה בחדר האוכל החדש. חדר האוכל הפך מרכז חיי התרבות והחברה של גלעד. האסיפות, המסיבות, החגים והסרטים התקיימו כולם בחדר האוכל.

 

 מעל הכניסה למטבח נבנתה מעין מרפסת עליה הוצבה מכונת ההסרטה. הסרט והתרגום הוקרנו דרך פתחים קטנים בחלקו העליון של הקיר המפריד בין חדר האוכל למטבח. ברבע האחורי (המערבי) של חדר האוכל, הותקנה מערכת של חבלים וגלגלות, עליה ניתן היה למתוח את מסך ההקרנה, ריבוע גדול של בד לבן (לא עוד מסך מאולתר מסדינים ישנים שנתפרו יחד), שאפשר הקרנת סרטים כמו בבית קולנוע ואפילו סרטי סינמסקופ.

 

 נגרית גלעד הכינה במות מיוחדות מותאמות לגובה החלון הגדול בחלקו המערבי של חדר האוכל. נרכשו פסנתר ומערכת הגברה. רמקולים קבועים הותקנו בפינות האולם. בחגים הרגישו החברים כאילו הם באולם שמחות אמיתי.

 

 כלי ההגשה מאלומיניום הוחלפו בכלי נירוסטה מבריקים וצלחות הפלסטיק המיושנות פינו את מקומן לצלחות מודרניות מתוצרת מפעל פלסטיק לא מוכר בשם "תמ"ה", של אחד הקיבוצים בסביבה...  

 

 הארוחות בחדר האוכל היו בהגשה ובמשמרות. חשוב מאד היה לשמור על השעות הנכונות לכל משמרת, מה שהביא לסכסוכים מתמידים בין עובדי חדר האוכל והאוכלים – בעיקר עם המאחרים תמיד, כמו הפלחים ועובדי הרפת.

 

 באוגוסט 1959 התחילה כיתה יא' (קב' נרקיס) ביזמה של קבלות שבת בכל ערב שבת, לכל הציבור. יוזמה זו התמסדה  בתחילת 1961 כשהוחלט לקנות 80 שרפרפים, ובנגריה התקינו שולחנות נוספים כדי שלכולם יהיה איפה לשבת. לכל משפחה היה "שולחן" - מקום ישיבה קבוע כיאה לקיבוץ ייקי.

 

 1965 - נבנה מחסן פרודוקטים חדש (לימים הכלבו) שהחליף את המחסן הישן שהיה בצריף שנותר מחדר האוכל הראשון.

 

 1971 הייתה שנה סוערת בתולדות המטבח. השינויים התכופים בצוות העובדים בצד חוסר ידע ומקצועיות (ואולי גם בהשפעת העבודה של צוות ה O.D. שנעשתה שנה קודם), הביאו את הקיבוץ לקבל החלטות מרחיקות לכת. הוחלט להנהיג את שיטת הגשה עצמית בחדר האוכל. בהתחלה לניסיון - בארוחות בוקר בלבד. זמן קצר אחרי כן הוכל הסידור החדש גם על ארוחות הערב, ולא עבר זמן רב - פריצת דרך – הגשה עצמית בכל הארוחות. 

 

חדר האוכל מבט מלמעלה 1960

 

 

 באותה שנה החליטה האסיפה להכיר בתפקיד מרכזת חדר אוכל כמשרה מלאה והגר רודניק נבחרה להיות המרכזת הראשונה.

 

 בתחילת שנות ה 70 התחילו לחשוב על בניית חדר אוכל חדש. התקיימו דיונים ראשונים בצוות שנבחר על מה יהיה בו ואיך זה יראה. ב 1973 הוחלף הריהוט בחדר האוכל. שולחנות מלבניים עם מסגרת ברזל ל 4 אוכלים, עם כיסאות שניתן להרכיב על מסגרת השולחן, החליפו את ריהוט העץ הישן והכבד - מעשה ידיה להתפאר של נגרית גלעד (ע"ה). הריהוט הישן, הועבר אחר כבוד לאולפן, לגרעין ולבתי הילדים.

  

 תכנון חדר האוכל החדש הואץ והתכניות הפכו מעשיות. קורט ארליך נבחר להיות הפרויקטור של הבניה החדשה וכל הרכישות הבאות נעשו כבר בהסתכלות על הבית החדש. בסוף נובמבר 1975 הונחה אבן הפינה לחדר האוכל החדש ובחודשים הבאים התחילו עבודות הסימון וחפירת היסודות.

 

 באפריל 1976 הותקנה במטבח מכונה לשטיפת כלים. אמנם היה צריך להזיז קירות ולפנות מקום למפלצת החדשה, אך כולם יודעים שעתידה עוד לפניה בחדר האוכל החדש. בערב פסח כבר עבדה המכונה והתורנים הצליחו לסיים את שטיפת כל הכלים בשעה 23:45 (במקום ב 5:00 בבוקר שלמחרת).

 

 בניית חדר האוכל החדש התקדמה יפה ובאפריל 1977 התבשרו החברים שהסתיימה יציקת הגג ושלד הבניין עומד מוכן ואי"ה בשנה הבאה בערב פסח (לפי הבטחת מנהל העבודה), אנחנו ובנינו נספר ביציאת מצריים בחדר האוכל החדש.

 

חדר האוכל החדש בבנייה 1977

 

 

 בינואר 1978 הסתבר שהלו"ז המתוכנן היה קצת צפוף ו"זה ייקח עוד קצת זמן" וכך עברו להם חודשי הקיץ וגם חגי תשרי. בסוף נובמבר בישרה המזכירות שבעוד חודש – 29.12.1978 למען הדיוק – תתקיים המסיבה לפתיחת חדר האוכל החדש. לכל המי ומי נשלחו הזמנות למסיבה המתוכננת.

 

 שלוש שנים וחודש, מיום הנחת אבן הפינה לחדר האוכל החדש, זכו חברי גלעד לחגוג את חנוכתו.

 

 מהר מאד התרגלו כולם לסידורים החדשים: למרחב של חדר האוכל החדש ולאפשרויות שבו - בעיקר בערבי שבת ובחגים. שוב לא צריך לאסוף ריהוט מכל פינות המשק לקראת כל חג, ויש אפילו מרחב למעברים בין השולחנות. "מטבח הילדים" עבר מהעולם ובעקבותיו הלך גם "מטבח הדיאטה" - בו קיבל כל חבר "דיאטטי" את מנתו הקבועה - ובהגשה העצמית עגלות חימום וקירור, חגיגה לאוכלים.

 

 מכונת שטיפת הכלים קיבלה חדר משלה ובו מדפים וארונות שמאפשרים עבודה קלה ונעימה. גם פינוקים נוספו בחדר האוכל החדש: סודה גזוז וקולה - חופשי חופשי. הרגשנו עשירים והיה במה "להשוויץ" בפני קיבוצים אחרים.

 

 השנים נקפו ובמערכת המזון לא היו שינויים דרסטיים. הציוד במטבח ובחדר האוכל הלך והשתפר. ב 1990 פינו כלי הפלסטיק את מקומם לכלי חרסינה וזכוכית. אחרי שכבר זכינו לכוסות דורלקס - שהחליפו את הספלים של תמה, באו בעקבותיהם גם שאר כלי הפלסטיק וזכינו לאכול בכלים של קורנינג.

 

בין לבין הלך לעולמו עוד מוסד רב שנים ותהילה - שטיפת ה"סירים". כשהסתבר שמערכת השטיפה במכונה יכולה להתמודד גם עם שטיפת כלים גדולים, נאלצנו בצער רב להיפרד מהמוסד המכובד הזה, בו בילו מיטב מתנדבינו, בנינו ותורנינו שנים רבות ועטירות חסד.

 

 בחדר האוכל עברו משטיפת ריצפה ידנית למכונת שטיפה (שלפעמים עובדת ולפעמים לא...). מערך השתייה החמה והקרה שופר, נקנו מכונות למיץ וקפה כך שניתן לשתות גם אספרסו גם"קפה מכונה". הוגדרו אזורי עישון והיו אפילו ניסיונות להתמודד עם ירידת מספר האוכלים בארוחת הערב.

 

 באמצע שנות ה 90 הוחלט על הכנסת טבח שכיר וגם ניהול חדר האוכל עבר לידיים שכירות.   

 

 בסוף שנות ה 90 עלו רעיונות ראשונים להפרטת חדר האוכל. נבחר צוות ראשון לבדיקה אך זה התקשה להגיע לכלל החלטה. חלפו שנה – שנתיים וצוות שני הוקם אך גם הוא לא הגיע לגיבוש הצעה. הצוות השלישי הביא הצעה שלמה ומגובשת בשנת 2005, אך היא לא זכתה לאמון הציבור. כך זכינו להיות – כמעט אחרונים בתנועה הקיבוצית שאוכלים בחדר אוכל לא מופרט.

 

חדר האוכל בפעולה 2005

 

 

 במהלך שנת 1998 החליטה האסיפה על העברת המועדון לחבר לקומת המסד של חדר האוכל (מה שנקרא "הלובי") וכך זכינו למועדון מפואר ולישיבה בצוותא סביב כוס קפה ועוגה, אחרי ארוחת הערב של יום שישי - כנאה וכיאה לקיבוץ של יקים. במהלך היסטורי, אפילו האסיפות עברו למועדון.

 

 הצעות לסגירת חדר האוכל בארוחת הערב עלו שוב ושוב מתחילת שנות ה 90 אך לא זכו לתמיכה ציבורית. עם זאת עברו הארוחות המשותפות של יום שישי  (שהתחילו כזכור בסוף שנות החמישים) מטמורפוזה בסוף שנות ה 90. שוב אין טקס משותף והדלקת נרות, ופרשת השבוע, ומה חדש בגלעד ו"שבת שלום ובתיאבון" - אוכלים ארוחת ערב חמה ביום שישי בהגשה עצמית, רק יושבים עם המשפחה, בשולחנות ארוכים ומפות לבנות.  

 

 במהלך שנת 2005 – שנת ה 60 לגלעד (27 שנים לחדר האוכל) – זכה מבנה חדר האוכל לשיפוץ כללי. חודשו רצפת המטבח, שופץ המועדון, נעשה ניקיון חיצוני לכל המבנה והקירות החיצוניים נצבעו מחדש.

 

 בסוף שנת 2005 אישרה האסיפה את ההצעה לאסור את העישון בחדר האוכל, ומאז הציבור כולו כוסס את ציפורניו בציפייה לפתרון מתאים לשואפי העשן שבינינו. אלה חייבים עתה לשתות את כוס הקפה שלהם כשהם עומדים כעניים בפתח מחוץ לחדר האוכל, או יושבים במרפסת הצפונית הפרוצה לכל רוח ומזג אוויר.

 

בתחילת 2008 החליטה האסיפה לסגור את חדר האוכל בארוחות ערב, פרט לימי שלישי ושישי.

 

המשך יבוא...

 

 

 

 

 

ליקט ורשם - יותם מוקד