יזמויות
הנגרייה

הנגרייה

 ראשית הנגרייה עוד ברעננה 1940 בה הייתה מסוריה (מלשון מסור - היום היינו קוראים לזה מנסרה) שעסקה בניסור גזעי עצים והפיכתם למוטות ועמודים ובבנית ארגזי עץ לפרי הדר ולצבא הבריטי.

 

 במאמר בעלון הקיבוץ המאוחד (1942), שכותרתו "הגרעין" ברעננה, כתב משה ברטור (ברגר):"מקור הכנסה חשוב היא המנסרה. הקמנו את המפעל הזה לפני שנתיים. אנו מנסרים עצי ברוש ואיקליפטוס ויוצרים חומר עץ למינהו. עד עתה עבדנו בעיקר בעבודות קבלניות (עבור אפיקים, לפי עדותו של מנחם ליבר – י.מ.), אך בחודשים האחרונים התחלנו להוציא לפועל הזמנות ברשות עצמנו. חלק הארי של עבודה זו היא הכנת ארגזים בשביל ביה"ח "עסיס" וקבלנים אחרים, לצרכי ההספקה לצבא. גם בלי הרחבה נוספת – ויש אפשרות להכפיל את המפעל – נגיע השנה למחזור של 13 – 15 אלף לא"י וליום-הכנסה גבוה. גם שאלת הרחבת המפעל הזה, שהושקעו בו בס"ה 400 לא"י במכונות ובצריף, תלויה בקבלת אנשים נוספים".

 

המסוריה ברעננה 1944

 

 

 המקור להקמת המסוריה היה בכמה מכונות נגרות שנשלחו ארצה ע"י אבנר רום (גולדשטרום) שהיה שליח הקיבוץ באנגליה. הוא התקשר שם עם יצרן רהיטים יהודי שהתרצה ותרם מכונות נגרות לקיבוץ המתהווה. הסיבה לכך שהוקמה בגלעד נגרייה, היו כמה חברים שלמדו נגרות בבתי ספר מקצועיים בגרמניה והיו מומחים במקצוע – גדעון וולף, גרד סמסון ומאחר יותר גם שמעון לשד.

 

 עם העלייה לקרקע, בשנים 1945 – 1946 נעשה ניסיון נמרץ להגדיל את הנגרייה ע"י קניית מכונות נוספות באנגליה וכניסה לתחום ייצור הרהיטים. שליחי הקיבוץ באנגליה נקראו לסייע בגיוס כספים ואיתור מכונות מתאימות, אבל הבסיס האנושי-מקצועי היה הגורם המניע להקמתו של המפעל הראשון בגלעד בשמו הרשמי "חרושת עץ – גלעד" שפעל כבר מסוף 1946.

 

 בשנת 1947נקנו מכונות נגרות חדישות בכסף רב. הוקם צוות קבוע של כ 10 חברים, רובם נגרים מקצועיים. במהלך 1948 "חרושת עץ – גלעד" ייצרה נגרות בניין (חלונות דלתות וכו') לשיכוני עולים, ריהוט לחדרי אוכל בקיבוצים ובצבא, וריהוט ביתי ומשרדי: ארונות בגדים, ארונות סלוניים, שולחנות אוכל ושולחנות סלון, כיסאות פשוטים, כורסאות ועוד.

 

 ב 1949 נכנס המפעל לייצור סדרתי של ריהוט חדרי אוכל (קיבוץ מצובה), בניית צריפים בקיבוצים (משמר העמק והזורע), ייצור מאות מיטות לצבא, וצריפונים לעולים במעברות (מקורדני  ועד סרפנד שליד עתלית).

 

הנגרייה בימיה הראשונים בגלעד 1947

 

 

 תחילת הדרך נראתה מבטיחה והמפעל ייצר גם את כל הרהיטים לחדרי החברים ולבתי הילדים בגלעד. על פי ניקוד וותק הופיעו בחדרי החברים: ארונות, כיסאות, שולחנות, כורסאות ואפילו כיסאות נוח. במקביל ייצר המפעל לשוק בארץ, בעיקר בתחום הריהוט המוסדי - בתי ספר, קיבוצים, צבא  ומוסדות ציבור וכן המשיך בייצור ריהוט יסוד לשיכוני העולים החדשים ונגרות בניין.

 

 תקופת השיא של עבודת הנגרייה הייתה בתחילת שנות ה 50 אז ייצר המפעל אלפי פריטי ריהוט במשך שנה. אחד הפרויקטים הגדולים היה ייצור הכיסאות לאמפיתיאטרון בצמח – עבודה שנעשתה בשיתוף עם המסגרייה המקומית. ב 1952 עבדו בנגרייה 25 – 30 עובדים מהם 12 נגרים מקצועיים. חלקם שכירים מיקנעם. 

 

בנגרייה 1947

 

בשנת 1953 עבדה הנגרייה בהספק מלא עם צוות גדול של חברים ופועלים. החלה מגמה של פיתוח מחלקה מיוחדת שתעסוק רק בריהוט. הוגשה בקשה למענק ממשלתי מיוחד (שככל שידוע לנו לא התקבלה) לרכישת מכונות וציוד נוסף. נבנה הריהוט לחדר האוכל החדש בגלעד (הצריף השוודי), שבנייתו כבר החלה, ונעשו גם ניסיונות לייצר צעצועי עץ. 

  

 ב 1954 חלה האטה משמעותית בביקוש והעבודה בנגרייה הלכה ופחתה. בקיבוץ הלכו והתרבו העזיבות - כנראה בשל הסכם השילומים האישיים - עזיבות שפגעו גם בצוות עובדי הנגרייה. קבוצה גדולה של חברים עזבה לבאר שבע (בה ניתנו מענקים נדיבים לבניית בתים והקמת עסקים) בהם גם חלק ניכר מהצוות הותיק.

 

 בשנים הבאות היו עוד מספר ניסיונות לייצר רהיטים לשוק, אך עיקר המשאבים הופנה לריהוט לחברים ולצרכי הקיבוץ. מצוות הנגרים הגדול נותרו בגלעד נתן פינטו וגדעון (גינטר) וולף והנגרייה הייתה ל"נגריית בית" שעסקה בתיקונים ובייצור לצרכי הקיבוץ בלבד.

 

חרושת עץ גלעד

 בתחילת שנות ה 60 כשגדעון וולף נבחר למרכז בניין, לקח הקיבוץ בפעם הראשונה נגר שכיר לנהל את הנגריה – אחמד מנצרת. הנגרייה עסקה בהכנת ריהוט לחברים, בניית ארונות קיר ומטבח ונגרות בניין.

 

 במהלך שנות ה 70, עם עזיבתם של נתן פינטו וגדעון וולף עברה הנגרייה לידיו של מקס ליבוביץ ויותר מאוחר לידיו של יצחק מושב שהמשיך לעבוד בה עד אמצע שנות ה 90.

 

 היום חלק אחד של הנגרייה משמש כמחסן חצר, החלק השני מושכר וחלק נוסף הוכשר ככיתת לימוד של תמה. רק האולם הראשון של הנגרייה, זה הבנוי מלבנים אדומות, משמש עדיין את מכונות הנגרות. כאן עושה אלברטו פרוידנהיים עבודות נגרות עבור חברי גלעד.

 

ליקט ורשם – יותם מוקד