יזמויות
החינוך בגלעד

החינוך בגלעד

 

שלושת הילדים הראשונים - מימין מיכאל, רחל, יורם 1944

 
 

 

בקבוצת הילדים הראשונה בגבעת ח"ן - שליד רעננה - היו שלושה ילדים, בנים לחברי "קבוצת הגרעין רעננה": יורם מלצ'ינסקי (מנור), מיכאל בקופצר (ברקן), רחל ארט. הגננת הייתה לוטה מוקרי שמאוחר יותר הייתה גם גננת בגן של גבעת ח"ן. בשלוש השנים הראשונות (1940 - 1943) הייתה הקבוצה מטופלת בקיבוץ ואז צורפה לגן הילדים של גבעת ח"ן (האירגון). במהלך שנת 1943 הוקם בית תינוקות עבור הילדים שנולדו כבר ברעננה (גדעון לייזר, עמיחי ליבר, יגאל שוורזנץ, אורי בורשטיין, מיכל וולף ודני הלפרן) מטפלת התינוקות הייתה לוטה נויהאוס.

 

ילדים ראשונים ברעננה - 1945

 
  

 בשנת העלייה לקרקע (1945) היו בקיבוץ כבר כ 20 ילדים ובמהלך השנתיים שעברו עד "עליית" הילדים מרעננה לגלעד (מרץ 1947), היו בו כמעט 30 ילדים. חלקם ילדים שנולדו כאן וחלקם ילדים שהוריהם הצטרפו לקיבוץ עם העלייה הגדולה שאחרי מלחמת העולם השניה.

סטטיסטיקה  14.1.48

בית ספר        -    4 ילדים - 3 בנים 1 בנות – גיל  6 – 8

גן                  -   11    "    - 9   "    2   "    -   "     3 – 6

פעוטון           -   12   "     - 6    "   6   "    -   "     3 – 2

גמולים          -    12   "    -  7    "   5   "   -   "     2 – 1

תינוקות        -    11    "   -  8    "    3   "  -   "     1 – שבוע

   ס"ה                50        - 33   "    17  " 

 

 עם העלייה למקום הסופי של הקיבוץ (1946), הונח הבסיס למערכת החינוך המקומית ונבנו שני בתי הילדים הראשונים (הארכיון/פעוטון ובית התינוקות).

 

 ב 1949 הסתיימה בנייתו של "הגן החדש" – שמשמש בתפקיד זה מאז ועד היום. אחריו נבנו ה"מוסד" (היום בית הבריאות והיופי) - ששימש בהתחלה כבית לחברות הנוער - הפעוטון, בית התלתונים, "הבית הכחול" (בית הבמבחי"ם) ובית הכיתות (בית וודובסקי הוכמן).

 

בית הילדים הראשון - 1947

 

 

 מערכת החינוך נבנתה שלב אחר שלב, והתאימה עצמה לקצב הילודה. בתחילת 1948 היו בקיבוץ 50 ילדים (יואב נטע היה הילד ה 50) מרביתם פעוטים, בבתי תינוקות, בגמולון, בפעוטון, בגנון, בגן וכיתה אחת של 4 ילדים (לימים קבוצת "נחשון" הקבוצה הראשונה של בני הקיבוץ), אותה לימד פרדי אירום. שנה מאוחר יותר היו כבר שתי כיתות ("נחשון" ו"נרקיס")כשבכיתה השנייה 8 ילדים. 

 

 בראשית שנות ה 50 (היו כבר שלוש כיתות) הוקם בית הספר המקומי בגלעד. מספר הכיתות ומספר הילדים גדל משנה לשנה. הגיעו הרבה "ילדי חוץ" וילדי "עליית הנוער" שהצטרפו לקבוצות של בני הקיבוץ והגדילו את הקבוצות ל 20 ילדים ויותר. הצוות החינוכי – מורים גננות ומטפלות – מנה רק חברים ובתכנית הלימודים נכללו גם לימודי טבע, מוסיקה, ריתמיקה, ציור ומלאכה, נגרות, התעמלות וכמובן עבודה בענפי הקיבוץ מכיתה ב'.

 

 הקיבוץ כולו נרתם לעשייה החינוכית. כמעט כל ענפי המשק קלטו ילדים לעבודה, וכמעט כל חברה חדשה שהצטרפה לקיבוץ עברה "טבילת אש" ראשונה כמטפלת במערכת החינוך. כך זכו ילדי הקיבוץ הצעיר להיפגש עם מגוון רחב של גישות חינוכיות, חלקן מתקדמות וחלקן ממש לא.

 

קב' חבצלת שיעור התעמלות במגרש כדורסל - 1958

 

  במערכת החינוך הוטמעה המסורת החינוכית של הקיבוץ המאוחד, וזו קבעה שלכל קבוצת גיל יהיה שם. הקבוצה הבוגרת בחרה להיקרא "קבוצת נחשון", הקבוצה השנייה "נרקיס", השלישית "סנונית" ואז באו "ניצנים" "רקפת" "חבצלת" וכן הלאה עד עצם היום הזה (פחות או יותר). נכון לימים אלה בחרה לעצמה הקבוצה הצעירה (כיתה ו') את השם "פורטונה", כנראה על שמה של חברת הקיבוץ בעבר - פורטונה ארט - שילדה את בתה הבכורה רחל על אוניית מעפילים בדרך לארץ וניצלה מטביעה באונייה "פטריה".

 

 בית הספר המקומי בגלעד היה מבוסס על "בתים כוללים" (בהם יש 5 - 6 חדרי מגורים, מקלחות ושירותים, מטבחון וחדר אוכל וכמובן כיתת לימוד) ולינה משותפת של הילדים, וכן על כיתות לימוד נפרדות כמו "בית הכיתות", צריף המעבדה, צריף המלאכה וצריף ההתעמלות. ריתמיקה למדו בבית התרבות, שלימים הפך מוזיאון, ונגרות בנגרייה.

 

  בסוף שנות החמישים פקד את גלעד גל עזיבה, שהקטין משמעותית את מספר הילדים בכיתות וגם את הצוות החינוכי. ההשלמה באה ממורים (ובעיקר מורות) שכירים, שהביאו אתם משב רוח חדש ותפיסות חינוכיות שונות מאלה שהורגלו אליהן ילדי הקיבוץ.

 

קב' רימון עם המורה דיתי - 1964

 

 בתחילת שנות ה 60, בשיאו של ביה"ס המקומי היו בו 6 - 7 קבוצות (כיתות) מכיתה א' ועד כיתה י'. הכיתות הבוגרות (יא' ויב') למדו מחוץ לקיבוץ ("נחשון" בגבעת חיים, "נרקיס" ו"סנונית" בגניגר). כשהוקם ב 1961 ביה"ס התיכון האזורי "העמק המערבי" ביפעת, הצטרפה אליו גלעד יחד עם קיבוצי "האיחוד" בעמק יזרעאל – יפעת, גניגר, רמת דוד, כפר החורש.

  

 מיום עליית הקיבוץ לקרקע, ובמקביל לביה"ס המקומי, נקלטו בגלעד "חברות נוער" בהן היו ילדים שהגיעו דרך "עליית הנוער" והארגון של רחה פראייר (הוגת הרעיון של עליית הנוער). ילדים בגילאי 14 – 15 שלמדו יחד כקבוצה במשך 3 – 4 שנים, עד לגיוסם לצה"ל. לחברות הנוער היו מגורים, כיתות לימוד, צוות חינוכי ומערכת חברתית נפרדת. הם גרו בצריפים, באזור שלימים נבנו עליו בתי האולפן והנעורים.

 

בנות נוער א' (הבולגרים) - 1949

 

ההבחנה בין קבוצות הנוער הייתה על פי סדר הא-ב. נוער א', נוער ב', נוער ג' וכו' אבל בין חברי הקיבוץ היו הבחנות יותר עממיות וכך ניתנו לחברות הנוער שמות לפי ארצות המוצא: "הנוער הבולגרי", "הנוער ההודי", "הנוער המרוקאי" וכו'. בתחילת שנות ה 60 צורפו "ילדי הנוער" לקבוצות של ילדי הקיבוץ, כי קבוצות בני הקיבוץ היו קטנות מדי ולא ניתן עוד לקיים שתי מערכות חינוך נפרדות.

 

  הלינה המשפחתית הגיעה לגלעד ב 1977 והביאה למהלך של בניה מואצת - תוספת של חדר ילדים לכל משפחה - והקמת "שכונת הנעורים". השימוש בבתי הילדים כבתים כוללים הצטמצם וביה"ס המקומי פעל כמערכת חינוך יום והאחריות לילדים בשעות אחה"צ והלילה עברה להורים.

 

 עם החלת הלינה המשפחתית, נקבע שהמעבר לנעורים יהיה בכיתה ז', אך עם חלוף השנים עלה הגיל לכיתה ט' ואחרי זמן נוסף הוא התייצב על כיתה י' (לא סופי...). מטבע הדברים שהילדים הם אלה שרוצים לצאת לעצמאות מוקדם ככל שניתן וההורים רוצים לדחות את המועד.

 

ילדי הגן 2011

 

 בשנת 1988 הוחלט בגלעד על הצטרפות לביה"ס היסודי בקיבוץ דליה וכך לאחר 40 שנה, נסגר ביה"ס המקומי בגלעד.

מתחילת שנות ה 90 קבוצות הילדים בגיל הרך הלכו וקטנו, והתקבלה החלטה לצרף לקבוצות הגיל הרך ילדים "שכירים" מיוקנעם וכך זכתה מערכת החינוך בגיל הרך לפריחה מחודשת. היום בתי הילדים בגיל הרך "הומים מתינוקות" מתוצרת מקומית אך נמצא גם מקום לילדים "שכירים".

 

 המעבר לבתי הספר האזוריים נמשך עם הקמת ביה"ס היסודי האזורי "עומרים" וילדי גלעד עוברים ללמוד בו, יחד עם ילדי הקיבוצים של שאר ישובי ההר. עם הקמת ביה"ס התיכון האזורי "מגידו", בשנת 2002, עברו ילדי גלעד ללמוד בו. וכך הסתיים עידן של 40 שנות לימודים בביה"ס "העמק המערבי" ביפעת שגלעד הייתה בין מקימיו.

 

היום בגלעד מערכת חינוך המלווה את הילדים מבית התינוקות ועד גמר כיתה יב'. מספר הילדים הולך וגדל משנה לשנה ("...בתינו הומים מתינוקות") וכך גם איכות החינוך לו זוכים הילדים.

 

ליקט ורשם - יותם מוקד