יזמויות
הכלבו בגלעד

מהחלוקה – דרך הספקה קטנה – עד הכלבו

 

אספקה קטנה  -  (מתוך  "כאן על פני אדמה" עמ' 309) הסיפור הבא הופיע בעלון קיבוץ רמת יוחנן : "בהתחלה לא היה עניין של אספקה. היה מונח באיזו שהיא פינה סבון. כל אחד הלך לקחת סבון וכל אחד הלך לקחת שרוכים וכל הדברים האלה. והיה בלבול גדול מפני שהסבון התגלגל בכל הפינות. אז התחילו לדבר על הבזבוזים, ואם זה יהיה מסודר- יהיה לכל אחד שלו. אז השפיעו על חיה שהיא תקבל את העסק הזה עם האספקה קטנה".

 

"הספקה קטנה" בצריף המלאכה - אסתר פרידמן - 1960

 

 בגלעד למדו מניסיונם של קיבוצים אחרים ודי מוקדם קם מוסד ה"הספקה קטנה". ברעננה לא הייתה בעיה גדולה ואת צרכי האספקה היו קונים במרוכז במכולת של גברת גרינר, אך בחוביזה - הרחוקה מכל מקור אספקה - היו הדברים שונים.

 

ראשון האחראים על ה"הספקה קטנה" בגלעד היה שמעון בורשטיין שהיה גם חצרן באבן יצחק : "תפקיד מיוחד וחשוב היה חלוקת הסיגריות. כל מעשן היה זכאי לשש סיגריות ביום, ושומר הלילה קיבל 10 סיגריות".

 

באותם ימים לא היה תקציב אישי לקניית מצרכי היגיינה, סיגריות, גפרורים וכו'. הקנייה הייתה במרוכז, והאחסון היה במחסן הכללי. באחד הצריפים היה חדר "הספקה קטנה" ופעמיים בשבוע, ביום שלישי בשעות אחר הצהרים ובשבת בבוקר עד ארוחת הצהרים, היה "פתוח לחברים", כלומר החברים היו באים ומקבלים את ההקצבה החודשית שלהם. לדוגמא : חתיכת סבון אחת לשבוע, משחת שיניים אחת לשבועיים, קופסא של 5 סכיני גילוח לחודש ושרוכי נעליים מקבלים רק אם נקרע - תמורת הקרוע.

 

ה"מיני כלבו" בחדר המורים - אריה ומיני גולומביק - 1976

 

 

 

 

 בתקופות קשות בהן לא היה כסף בקיבוץ, היו מצמצמים את הקניות ואת ההקצבה לחברים ולעיתים ניתן היה לקבל רק פריט אחד מכל סוג, כדי "שיהיה לכולם".

 

לאחראי על האספקה קטנה היה פנקס בו היו החברים רשומים לפי המספר שלהם במחסן הבגדים וכל פריט הייה נרשם בפנקס. משמעון בורשטיין עברה האחריות לאספקה הקטנה לקלרה אירום ואחריה לאסתר (אלה) פרידמן. רק את חלוקת הקונדומים השאירו בידי הגברים (צבי רפפורט מעיד שכשעברה האחריות לאספקה קטנה לידי הבחורות קיבל הוא את האחריות לחלוקת הקונדומים – הרי אין זה יאה שבחורים יבקשו מצרך כל כך גברי מידי אישה...).

 

בשנים הראשונות בגלעד הייתה ה"הספקה קטנה" במחסן הכללי (המחסן של לנגר) ובצריף שליד הדיזל גנראטור. בסוף שנות ה 50 היא עברה לצריף חדר המלאכה (הצריף הכי קרוב למחסן הבגדים – במקום בו עומדים בתי הנעורים). בדפי גלעד 13.2.1962 מתבשרים החברים: "בשבוע שעבר נפתח ה'סופרמרקט'. למרגוט (אלכסנדרוביץ') יישר כוח". 

  

חנוכת הכלבו ליד המטבח - שמעון בורשטיין ואילנה אפל - 1980

 

 

 

 הסופרמרקט החדש והמרווח מוקם בבית הילדים הראשון במקום חדר המורים. עם המעבר למבנה החדש מתבטלת שיטת החלוקה וההקצבה האישית. נעשה חישוב מחודש של עלות המצרכים וזו מוכנסת לתקציב האישי (שלב ראשון בהפרטה) ומתחילים לקנות בתלושים. הסתיים עידן החלוקה ובפעם הראשונה החברים חופשים לקנות את המצרכים שהם רוצים על פי בחירתם. 

  

פתיחת הכלבו ליד המטבח - אילנה אפל ואורי אורן - 1980

 

 

 

 ה"סופרמרקט" נהיה בפי העם ל"סופרמרגוט" (או בקיצור "סופר"), על שמה של האחראית – מרגוט אלכסנדרוביץ',  ויש שהתעקשו לקרוא לו בשם העברי המקורי "גלזול" אך שם זה "לא תפס".

 

את מרגוט יורשת כעבור כמה שנים אסתר רוזנטל. העבודה "בסופר"  נעשתה רובה בהתנדבות לאחר שעות העבודה, אך גם זה השתנה, כשמיני ואריה גולומביק נכנסו לנהל את העסק ו"הסופר" הפך להיות "מיני-כלבו" על שמה של מיני גולומביק.

 

הכלבו לפני השיפוץ - 2005

 

עוברות עוד כמה שנים, וכשמוקם חדר האוכל החדש ומחסן האקונומיה הישן מתפנה, נופלת הבחירה הטבעית למיקום הכלבו על המבנה הזה. בקיץ 1980 ברוב עם וטקס נגזר הסרט ע"י זקן עובדי ה"אספקה קטנה" – שמעון בורשטיין – ונחנך הכלבו החדש והמרווח בניהולם של אילנה אפל ואורי אורן.

 

מוצרי החלב והפרי לחלוקה, מופרדים מהאקונומיה ועוברים למרכולית (הזכור גם בשם "מיני מרקט") - המתמקמת בקומת המסד של חדר האוכל החדש - ומנוהלת בתחילה בידי מיני גולומביק ולאחר זמן עובר הניהול לידי אסתר פרידמן.

 

שינוי רודף שינוי והחישובים הידניים מפנים מקומם למכונת החישוב. נוספים עוד ועוד מדפים, עוד ועוד מוצרים ושוב לא צריך לחכות שמישהו מהמשפחה ייצא העירה לקניות  בכדי להביא "דברים טובים", מסתבר שבכלבו גלעד יש די הרבה מאלה.

 

חולפות להן כמה שנים ואת מקומם של אילנה ואורי תופסות סילביה קרום וריטה יען. הכלבו הולך ומתרחב ותכולתו לא הייתה מביישת כל חנות מכולת בעיר. גם התקציב האישי גדל ומגוון המוצרים המופרטים הולך וגדל. מפנקסי תלושים עוברים לרישום בכרטיסיות אישיות והמגבלות על סכומי הקנייה הולכות ומוסרות – ניתן לקנות גם מהתקציב האישי.

 

1987 האחריות על הכלבו עוברת לידי מירה מוקד ודינהלה שרון. מופעל שוב המקרר הגדול שליד הכלבו ותכולת המרכולית - מוצרי החלב והפרי - חוזרים לסל המוצרים.

 

באמצע שנות ה 90 מהפכת המחשוב מגיעה גם אלינו. מכונות החישוב המיושנות מונחות בצד ובכלבו עוברים להתנהל בעזרת מחשבים. שוב לא צריך לרשום ידנית כל קנייה ולעדכן רשימות פעם בחודש, כל חבר מקבל עדכון בזמן אמת על כל קנייה שלו.

 

בשנת 2004 מתחילים לדון בהרחבת הכלבו, שנעשה צר מלהכיל את צרכי הקיבוץ וחבריו. בסוף אותה שנה מתחילים לדון על הפרטת חדר האוכל ומתקבלת החלטה להרחיב את הכלבו הקיים ללא קשר עם הפרטת המזון. בנובמבר 2005 חוזר הכלבו זמנית לחדר המורים לשעבר - מקום ממנו בא לפני יותר משני עשורים - בכדי לאפשר את הרחבתו. כעבור שלושה חודשים (זמן שיא בהיסטוריה של גלעד) מסתיימת הבנייה וכלבו חדש ומשופץ ניצב לתפארת הקיבוץ מדינת ישראל.

 

הכלבו לפני שיפוץ - 2005 - מירה מוקד ודינהלה שרון

 

 

בסוף חודש מרץ 2006 נפתח הכלבו המשופץ והמורחב לקהל. עגלות קנייה, דלתות חשמליות ועמדות מכירה כמו בסופרמרקט בעיר - מקבלים את פני הקונים ואפילו פינת ישיבה בפאתי האולם. ובפנים הכלבו מדפים ארוכים ורחבים ומעברים מרובי נתיבים  המאפשרים (אפילו) מעבר שתי עגלות יחד. וכמובן מבחר מוצרים כיד הדמיון הטובה עליכם.  

 

הכלבו בגמר השיפוץ - 2006

 

ליקט ורשם – יותם מוקד מרץ 2006