יזמויות
מכוורת גלעד

המכוורת

 

המסת דונג – חיים גולדשמידט ומתנדב - 1981




 

תחילת המכוורת ברעננה. ביולי 1944 נרכשו 43 כוורות משלושה חקלאים ברמת-יצחק ותל-יהודה. העלות, כולל הציוד הנלווה (מכונת רדייה, ציוד משלים והובלה לרעננה) הייתה 213 לא"י. החבר שהתחיל את הענף היה דוד (אריך) לוין. חלק מהמכוורת הועבר לגלעד בתחילת קיץ 1945, מעט אחרי העלייה לקרקע, משום שלא היו דרושות תשתיות מורכבות וגם הטיפול השוטף היה פשוט.

 

ביולי 1946 בסיום הרדייה כותב דוד לוין :"...יצא שמונה וחצי פח... חשבתי שיהיה כפול !" אך הוא מתנחם בכך שגם הכוורנית של דליה אומרת שהייתה לה שנה דלה. עם זאת בכל שנה – עד 1950 – נדדו הכוורות חזרה לרעננה למשך הקיץ והסתיו כי לא הייתה באזורנו מספיק פריחה.

 

דוד לוין עבד במכוורת לצד עבודתו כמנהל חשבונות ומילוי תפקידים נוספים בקיבוץ. באמצע שנות ה 50 נכנס חיים גולדשמידט לעבוד במכוורת והתמחה בענף. בתקופה זו התפתחה מאד המכוורת (מ 80 כוורות ב 1955 עד ל 300 ב 1965) והכוורות היו פרושות מיער רגבים במזרח ועד קצה סברין במערב.

 

 עם נטיעת האבוקדו הפכו שירותי ההאבקה של הדבורים לשלב חשוב בהתפתחות הפרי וכך בצד ייצור הדבש סיפקה המכוורת גם שירותי האבקה למטע לאבוקדו.

 

 חיים הכניס את הדבורים האיטלקיות שהחליפו את הדבורים המקומיות ("הערביות" או הלבנטיניות בלשונו של חיים). המכוורת הגיעה לרמת התמחות כזו שאפשרה טיפוח מלכות והרחבת המכוורת ללא צורך בקנייתן ממקורות חיצוניים. בסוף שנות ה 70 נכנס אד שטרסבורגר לסייע בידי חיים ועם צאתו של חיים לגמלאות המשיך אד להפעיל את המכוורת.

אד הכוורן בפעולה  1980



 

  דבש גלעד, ובעיקר זה שבא מרדיית האביב, היה ידוע בייחודו. צבעו היה כמעט לבן וטעמו מיוחד מאד (בעיקר על טוסט עם חמאה). אך דווקא הצבע המיוחד והטעם המיוחד, גרמו לכך שהדבש שלנו נחשד בתוספות לא טבעיות וכמעט בכל עונה נדרשו בדיקות מיוחדות לאשר את כשרותו. ההנחה של חיים הייתה, שהצמחייה המיוחדת באזורנו היא שנתנה לדבש את ייחודו, ומי שנחשף לאיכותו המיוחדת של "דבש גלעד" שוב לא רצה לטעום דבש אחר, מה שהביא לכך שהייתה לו - לדבש שלנו - קליינטורה קבועה שעד היום ממשיכה לחפש אותו.

  תפוקת המכוורת בגלעד לא הצדיקה אף פעם הכרה של מועצת הדבש במכוורת גלעד כמכוורת עצמאית, וכך נאלצנו לשווק את הדבש שלנו דרך תנובה או באמצעות משווקים אחרים.

 

  בכל שנותיה הייתה המכוורת על סף רווחיות, כשהעובדים בה עושים מלאכתם חצי בהתנדבות בכדי לא להעמיס את הוצאות העבודה על הענף.

המכוורת – המחסן וסככת התיקונים - 2005


 

 בשנת 2004, לאחר שאד לא היה יכול להמשיך יותר בעבודה במכוורת, הוחלט למסור את הפעלתה למגדל דבורים מהיוגב ולמעשה לחסל את הענף בגלעד. הענף אומנם חוסל אך שמה של הגבעה - השלוחה המערבית של הקיבוץ - עליה שכנה המכוורת, יישאר תמיד "גבעת הדבורים", והשיכון שנבנה בה נקרא שיכון הדבורים.

 

 

רישיון של האפוטרופוס על הרכוש הנטוש להוצאת נחילי דבורים מהכפר הנטוש לג'ון – ליד קיבוץ מגידו – ספטמבר 1948


 

ציוד למכוורת - רשימת קניות - דוד לויון 1944



דוח  בעלון על המכוורת  - דוד לוין 1949



 

ליקט ורשם - יותם מוקד