יזמויות
המטעים בגלעד

 

מטע הנשירים

 

נטיעה ראשונה – שזיפים א' 1948  



 

תחילתו של ענף המטעים בגלעד עם העלייה לקרקע כאן ברמת מנשה. כבר במהלך הישיבה במחנה הזמני באבן יצחק, החלו הנטיעות הראשונות בחלקה שמצפון לואדי אל-רייס. ניטעו עצי שקד, זיתים, אפרסקים ושזיפים וכמה שורות של גפנים. לאחר כמעט שלוש שנים של טיפוח שקדני שכלל ניכוש עשבים מתמיד, יצירת גומות סביב העצים הרכים והשקיה בדליים (על טפטוף בכלל לא ידעו והשקיה בהמטרה הייתה בבחינת טכנולוגיה עתידנית) התחילו עובדי המטע הצעיר לראות פירות – תרתי משמע.

 

נבנתה סככת אריזה וצריף כלים והתוצרת הראשונה מוינה ונשלחה לשוק תחת השם "פירות גלעד". חלקות נוספות של שזיפים ניטעו וגם כרם ראשון בשיפוליה המערביים של גבעת אבן יצחק ליד הכביש וגם במדרון הצפוני של הקיבוץ (החאג').

 

פריחת השזיף – ברקע גלעד 1950  




בשנות החמישים הראשונות, הקידוח המוצלח (באר גלעד 2) הביא רווחה במים ואפשר נטיעות נוספות והשקיה מסודרת בהמטרה. הענף התרחב ומטע ראשון של תפוחים ניטע מדרום לנחל התנינים מול התחנה הרומית (תפוחים א') ועם השלמת הקידוח השני (באר גלעד 3) ניטע שטח נוסף של שזיפים – שזיפים ג'.

 

בקיבוץ הוקמו סככת האריזה ובית קירור ואלה סיפקו שרותי מיון, אריזה וקירור לכל סוגי הפרי. הענף המצליח התרחב עוד והפעם לשטח סברין (ליד עמיקם), שזכה כבר לתכנון מסודר של השקיה בהמטרה, עם שטוצרים למכביר בכל משבצת. ניטעו  שטחי תפוחים (2ג', 3, 4, 5) ממערב לדרך המוביל ואגסים (1 ו – 2) ממזרח לו.

 

בתחילת שנות ה – 60 השתרעו שטחי המטע מכביש דליה גלעד וכמעט עד עמיקם ובהם גידלנו ענבים, שזיפים, אפרסקים, מישמש, תפוחים ואגסים. ענף המטעים הפך להיות הגדול בענפי הקיבוץ.

 

התחנה הרומית ותפוחים א' 1960



חברי גלעד נקראו (ונקרעו) לגיוסים תכופים. החל מדילול שזיפים ואפרסקים בתחילת מאי, עבור דרך עשרות קטיפים עונתיים בוערים, עד הקטיף האחרון בתפוחים בסוף ספטמבר. אסיפת גלעד החליטה על חובת גיוסי מינימום לכל חבר – פעמיים בחודש.

 

סככת האריזה 1968  



 

באמצע שנות השישים מסתבר שהיבול וההכנסות מהכרם, שוב אינן מצדיקות את העבודה וההשקעה בו, וכך עלה הכורת על הכרם ושטחיו מועברים לפלחה. בסוף שנות ה 60 הלכו בדרך כל הארץ גם שטחי השזיפים הותיקים, ובעיקבותיהם הלכו גם האפרסקים והמישמש. העבודה הרבה שהושקעה בהם שוב אינה משתלמת.

 

עם זאת התרחבה נטיעת האגסים ותפוחים בשטח "סברין" כך שבתחילת שנות ה 70 השתרעו שטחי המטע מדרך המוביל ועד קצה מזלג הנחלים נילי – תנינים, לכל אורך ורוחב השטח.

 

על ה"אוטובוס" בדרך לגיוס בתפוחים  1967



 
הכניסה לשותפות בתמה, בתחילת שנות השבעים, הורידה את ענף המטע מגדולתו, כענף הגדול והמכניס ביותר בקיבוץ. הצוות הגדול הלך והצטמצם. מחירי התפוחים שלנו היו צריכים להתחרות בתוצרת של מטעי הגליל ורמת הגולן, ואלה הלכו ויורדו. וכך אט-אט מחלחלת ההכרה שהענף שכל כך יקר לנו, מחייב בדיקה מחדש.

 

 באמצע שנות השבעים התחילו לחפש אלטרנטיבות למטע הנשירים. התקבלה החלטה לנסות לגדל אבוקדו, למרות שאזורנו לא נחשב כהבטחה להצלחה מסחררת בגידול זה, אך יתרונו של האבוקדו בכך שהצוות הנדרש הוא קטן בהרבה מהצוות שנדרש לטפל במטע הנשירים.

 

קטיף תפוחים אחרון מיכל שליב וסנטה יוספטל 1986  




 

 ב 1977 ניטעה חלקת האבוקדו הראשונה מול "בריכת חוביזה" ובמקביל הלך והצטמצם מטע הנשירים (תפוחים ואגסים). במהלך שנות השמונים נעקרו בהדרגה החלקות הותיקות של התפוחים בשטח סברין. בשלהי קיץ 1986 התקיים הקטיף האחרון במטע התפוחים. בסוף אותה שנה נעקר אחרון עצי התפוח בשטחי גלעד. מכל מטע הנשירים נותרו האגסים בחלקות המערביות של סברין.

 

צוות המטע, שעסק כבר בגידול אבוקדו, המשיך לטפל גם באגסים. וכך בעונת החורף הוקדשה עיקר תשומת הלב לאבוקדו ואילו את הקיץ עשו באגסים. תשע שנים נוספת שרד מטע האגסים, לאחר שנעקרו התפוחים, ואז ב 1995 נעקרו גם הם ובכך תם פרק מטע הנשירים בגלעד.

 

נטיעת חלקת האבוקדו הראשונה ליד בריכת חוביזה 1977  




יזכרו לטוב החברים שהקדישו את מיטב שנותיהם לטיפוח ענף המטעים בגלעד – אביגדור ריבנפלד, חיים פרידמן, מיכאל מאיר, צבי שרון, דוד מיינץ, דוד (נגוס) מוקרי, שמואל (טצי) מילכטיך, יצחק פרסר, מאיר שנורמן, יוסף (יוף) יען, עמרם אילו מעין העמק ומשה ושלום עוקבי מאליקים, יגאל שרון, עמירם מיינץ, מיכה יערן, עליזה שחף,יאיר שרון, שלומית מזר, יענקלה מזר ועוד הרבה חברים וחברות שלקחו חלק מי בעונה אחת או שתיים ומי לאורך זמן.

 

ליקט ורשם – יותם מוקד

 

עקירת מטע התפוחים 1986



 

 

מפרי מטעינו תשורה לנשיא המדינה. סנטה ושזר - 1968