יזמויות
בקר גלעד

תולדות ענף הבקר בגלעד

 בשנת 1952 קיבל הקיבוץ מהמדינה פרות ל"בית הבראה", מעין פנסיון. הפרות היו "פרות ערביות", מעדרים שננטשו במהלך מלחמת השחרור, והן היו שייכות לסוכנות היהודית, שגם שילמה עבור החזקתן והבטיחה לגלעד שכל עגל שייוולד יעבור לרשת הקיבוץ.

 

 בתחילת 1953 החליטה ועדת המשק לקבל עגלים לפיטום מבית שערים וכ 20 פרות ל"הבראה". סביב הקיבוץ היו שטחים רחבים שלא היו ראויים לעיבוד ומכאן עלה הרעיון לנצלם לרעיית עדרי בקר.

 

 למרכז העדר הראשון נבחר ברוך רון ולנוכח הקושי במציאת עובדים לענפי בעלי החיים, עלתה המחשבה על הקמת ענף מעורב צאן-בקר, אך זו ירדה מסדר היום בשל ההכרה בצרכים השונים של כל ענף.

 

ב1954 הוחלט בקיבוץ לקבל את רעיון הקמת עדר בקר לבשר כענף עצמאי שלנו. העדר הזה היה בין 10 העדרים הראשונים בארץ, בתקופה בה כמעט שלא היה ניסיון בגידול והשבחה של בקר לבשר.

 

פרות ברהמה בקר 1956



 

  כתב על כך אריכא נטע (מתוך תקציר לבאי כנס העשור למועצה לגידול בקר שנערך בגלעד ב 1970): "בשנת 1954 התחלנו בהקמת עדר הבקר לבשר בגלעד עם רכישת 100 פרות טורקיות קטנות. כעבור שנתיים הוספנו אליהן 20 פרות יוגוסלביות. המשקל הממוצע של פרות אז היה 220 ק"ג בערך. במשך כל השנים מאז אנחנו משתמשים בפרי הרפורד להרבעת דחיקה והגענו היום לפרות שהן 7/8 הרפורד ומשקלן הממוצע כ 430 ק"ג".

 

בחודש יוני 1954 הגיעו 25 פרות "ברהמה" (הודיות) ופר אחד שנועדו לחזק את עמידות העדר בפני מחלות, בעיקר קדחות למיניהן.

אריכא נטע בבקר 1970


 

 בשנים הראשונות לקיומו של עדר הבקר, הוציאו את הפרות מידי יום למרעה והחזירו אותן עם ערב למכלאה. משימה לא קלה לענף בו יש עובד אחד ולעיתים שניים. הפתרון נמצא בשכירת רועה מדלית אל כרמל בשם פואז שהפך להיות בן בית בגלעד.

 

כשהגיעו למסקנה שהיציאות והחזרות למרעה וממנו, גוזלות הרבה כוח אדם וזמן, התחילו בפעולה מאסיבית של גידור שטחי המרעה שגם זכתה לתמיכה ולממון ממשלתי. 

 

 העדר בגלעד נחשב לאורך כל השנים כמוביל בתחום הטיפוח, כתוצאה משיטת ההרבעה (אריכא נטע – שם) : "בעבודת הטיפוח שלנו שמנו את הדגש על טיב פרי ההרבעה ועל מיון העדר. אנחנו נוהגים לחלק את 200 הפרות לקבוצות הרבעה כך שניתנת האפשרות של פיקוח ומעקב אחרי טיב הצאצאים של כל פר".

 

בקר במכלאה 1980



 

 השפעתם של פרי ה'הרפורד', שנרכשו לשם השבחת העדר, התחילה לבלוט והצבע השולט בעדר הפך משחור (ערבי-טורקי) לחום אדמדם עם כתמים לבנים (תה אנגלי), והצאצאים החדשים העלו בשר בקצב מהיר מכל מה שידעו עד אז.

  

בשנת 1968 נרכשו פרי 'שרולה' וב 1969 כתב על כך אריכא (דפי גלעד 489 – 22.9.69): "השנה הגענו, לראשונה, לעדר העולה על 200 אמהות. היו 195 המלטות ובשנה הבאה אנו חושבים להגיע למספר דומה". בהמשך התייחס אריכא להרכב וטיב העדר :"... התחלנו מעדר מעורב עם פרות ים-תיכוניות (לפני 14 שנה) ובמשך הזמן התקרבנו לעדר טהור של פרות 'הרפורד'.... פרי ה'שרולה' הם הגזע השולט בעולם בייצור בשר. עם הבאתם לעדר, אנחנו עוברים להרבעת 'שרולה' בעדר של פרות 'הרפורד'. התוצאות הראשוניות השנה מבטיחות מאד".

 

בתחילת שנות ה 70 סיים אריכא לנהל את עדר הבקר של גלעד - שעל פיתוחו וטיפוחו שקד כמעט שני עשורים - ועבר להיות מדריך לגידול בקר ברמת הגולן. ניהול העדר עבר לידי הדור הצעיר ודוד זיו פתח בתנופה להגדלתו.  

 

כתב דוד בדפי גלעד 1973 :"בשנתיים האחרונות התחלנו בהגדלת העדר מ 200 אמהות במגמה להגיע לעדר בסדר גודל של 350 – 400 אמהות. כיום יש בעדר 275 פרות ו50 עגלות שימליטו לראשונה בסתיו".

 

בקר 2003 איתמר הוכמן



 

לחבורה המכובדת של הגזעים מהם הורכב העדר הצטרף ב 1972 גזע ה'סימנטל' ודוד מונה את מעלותיו: "בעונה שעברה נולדו העגלים הראשונים מגזע זה והתוצאות היו משביעות רצון. קצב הגדילה דומה ל'שרולה'. כמעט כל העגלים המעורבים 'סימנטל' נמכרים לרבייה. את העגלות גידלנו ונקווה שהתוצאות ישביעו רצון".

(המשך יבוא)

 

 ליקט ורשם - יותם מוקד