יזמויות
גד"ש

ענף הפלחה בגלעד

חריש ראשון עם פרדות – אהוד סנדס וקורט ארליך - 1945

 


ראשיתו של ענף הפלחה  היה עם עליית הקיבוץ לקרקע ב 1945. הקרקע באזורנו – שנראתה תחילה פורייה ומבטיחה – נמצאה דלה וענייה כשהתחילו לעבדה. עם העלייה לקרקע קיבל הקיבוץ הצעיר גם שני טרקטורים משומשים: טרקטור קטרפילר זחלי די פור (4D) שנראה כמו היחיד שיוכל לאבנים ולטרשים, וטרקטור אינטרנשיונל מסורבל על גלגלים דבליו ניין (9W).

בשנה הראשונה עסקו הטרקטורים בעיקר בעבודות סיקול ומעט בעיבודים חקלאיים אמיתיים. החריש נעשה עם פרדות, משום שאתן היה קל יותר להגיע לשטחים ולחרוש את פיסות האדמה הקטנות שנותרו בין הסלעים והאבנים.

השטחים החקלאיים של הקיבוץ גדלו אט-אט בקצב מסירתם, תחילה ע"י ערביי הכפר חוביזה ובהמשך גם ערביי בוטיאמט. לא פעם פרצו תגרות ידיים וידוי אבנים, סביב מחלוקות על עיבוד שטחים שנויים במחלוקת.

טרקטורים ראשונים

9W, 4D - 1945



 

 בשנת 1946הסתיימה העברת האדמות ועובדי הפלחה התחילו לעבד את כל השטחים שלנו. ניסו גידולים שונים – שעורה, שיבולת שועל, חיטה ערבית, סורגום, דורה, תירס, חמניות, פול, שיפון ועוד – במטרה להגיע לגידולים הטובים והמתאימים ביותר. התוצאות היו לרוב בינוניות או דלות. כמו בענפי החקלאות האחרים, היה מעט מאד ידע, עליו ניתן להתבסס, והגידולים נעשו בדרך של ניסוי וטעייה.

באפריל 1948, לאחר נטישת הכפרים, החלו הפלחים לעבד את השטחים הקרובים לקיבוץ, לאורך נחל נילי ונחל התנינים. בקיץ של אותה שנה ניסו לקצור את החיטה מהשדות שנעזבו, אך ההצלחה הייתה חלקית והיבול מאד דל. הענף התרחב עם קבלת שטחי פלחה נוספים בעמק. שטחים אלה ניתנו לקיבוץ לעיבוד, בשנים הראשונות שאחרי קום המדינה, ללא התחייבות לעתיד.

בתחילת שנות ה 50 עודדה המדינה עיבוד של שטחים בנגב, וגם הפלחה שלנו זכתה לקבל כמה מאות דונמים לעיבוד בסביבות קיבוץ אורים. וכך ניסו עובדי הפלחה לעבד את השטחים ליד הקיבוץ, את אלה שבעמק וגם את אלה שבנגב.

בשנים הבאות ניסו לייצב את הענף על גידולים אפשריים ומכניסים. ענף הפלחה נעשה לאחד הענפים המרכזיים בקיבוץ עם צוות עובדים גדול. נרכשו 2 קומביינים אתם עבדו גם בעבודות חוץ.


קציר חיטים 1948


 

 ב 1956 התקבלה החלטה לוותר על עיבוד השטחים בנגב. פשוט לא היה כדאי לנדוד כמה פעמים בכל שנה, הלוך וחזור עם כל הכלים, בכדי לבצע את כל העיבודים בעיתם.

 נחתם הסכם שהפך את השטחים בעמק לשטחי קבע של הפלחה. בשנת  1957 וויתרה הפלחה על חלק מהשטחים שליד מושב היוגב לטובת הפרדס המשותף. בעקבות החלפת הקרקעות נקבעו סופית שטחי הפלחה בעמק. בשטחי ההר התקבע מחזור זריעה רב שנתי, לפי הגידולים שנמצאו כרווחיים ביותר: חיטה, שחת, תחמיץ דגן, בקיה, תירס לתחמיץ, ומפעם לפעם חמניות או חימצה (חומוס).

 באותן שנים של תחילת שנות ה 60, התפצל המספוא מהפלחה והפך ענף עצמאי ולרשותו הועברו שטחים וגידולים שתכליתם - הספקה מסודרת ושוטפת של מזון לרפת.

הפיאט של המספוא - אריה נדלר - 1969




  נעשו ניסיונות ראשונים לגדל כותנה בשטחי ההר. הניסיון הסתיים לאחר כשלוש שנים, כי הגידול דרש הרבה מאד עבודת ידיים – הן בעישוב והן בקטיף (עדיין לא היו קטפות) – וכמויות גדולות של מים. גידול הכותנה התחדש בשנת 1967 ומאז הוא היה לסירוגין ענף עצמאי או חלק מענף הפלחה (גד"ש), בדרך כלל על פי מידת העצמאות של העומד בראשו.

1992 זריעה בבלוק 9


 

  בשנות ה 70 – 80 התייצב צוות הפלחה והתמקצע יותר ויותר. מחזור הגידולים התקבע והתוצאות הלכו והשתפרו משנה לשנה. ארסנל הציוד הלך והשתפר. הטרקטורים הזחליים, שפעם חשבו שרק הם יוכלו לאבנים, נעלמו מהנוף ואת מקומם תפסו הטרקטורים הגלגליים שהלכו וגדלו, הן בנפח המנוע והן ביכולות הביצוע שלהם. והצבע הירוק של ג'ון דיר שולט בצי ללא עוררין עד עצם היום הזה.  

היום ענף הגד"ש הוא ענף יציב, שמראה תוצאות ורווח יפה ומהווה אחד מעמודי התווך של החקלאות בגלעד.

טרקטורים בשבועות 2005




 

ליקט ורשם - יותם