חסר רכיב

חדר אוכל

27/03/2017

תולדות חדר האוכל
חדר האוכל בגלעד
11.3.1945 - "היום זה קרה. נעשתה היסטוריה, עלינו על הקרקע... יצאנו הבוקר עם כ 150 איש, רגלית ושורה של מכוניות לעבר הגבעה הקרחה הזאת, עליה עומדים כעת, בשעה 5:00 אחרי הצהרים: צריף מגורים, צריף חדר אוכל (הסנדלריה הישנה), 4 אוהלים, מקלחת ובית שימוש".
13.3.1945 – "היום הקימו מטבח בסמוך לחדר אוכל אשר נראה בערך כך : הרצפה היא עדיין מלוי של חצץ, על החצץ שמו חביות ועליהן קרשים ארוכים, המהווים שולחנות ומשני צדדיהם ספסלים ארוכים. כאן אוכלים את כל הארוחות".
8.4.1945 – עד היום הספיקו לגמור את הרצפה רק בחדר האוכל ובחצי המטבח.
9.6.1945 - ... הרחיבו לי אפילו את המטבח, למרות שאמרו שזה לא נחוץ ומאז כמה ימים יש לנו מקרר על נפט, זה ממש נהדר, הוא פועל בדיוק כמו חשמל.
27.6.1945 – למטבח קיבלנו תנור גז וזה מקל מאד את העבודה. העבודה עם פרימוסים מסובכת ומקשה מאד. (מתוך "יומני" של מרים אלטברגר).
חדר האוכל ברעננה 1944

חדר האוכל

חדר האוכל ברעננה 1944

חדר האוכל הראשון באבן-יצחק היה צריף הסנדלרייה ברעננה. בעלייה ליישוב הקבע בגלעד, פורק חדר האוכל שהיה ברעננה ונבנה מחדש בגלעד. מובן שהמבנה המקורי היה קטן מדי מכדי להכיל את כל החברים שהיו בגלעד בשנים הראשונות וכך נוספו לו עוד ועוד קטעים- טלאים עד שהיה לחדר אוכל, מטבח ומחסן פרודוקטים. המבנה כולו היה בצורת "ר" כשחלקו הצפוני משמש חדר אוכל והחלק הדרומי מטבח ומחסן פרודוקטים. מקומו היה בערך במקום בו נמצא היום הדשא הדרומי של חדר האוכל.

הכניסה לחדר האוכל הייתה ממזרח. בצד המערבי של המטבח הייתה רמפה קטנה לספקים ובפינה הצפונית מערבית היה תלוי פעמון בו היו מצלצלים כדי לקרוא לחברים להתכנס לאסיפה, להעיר את החברים בבוקר לעבודה (צלצול איטי) אך בעיקר כדי להזעיק את החברים לכבות שריפה או להיכנס למקלטים כשיש התקפה על הקיבוץ (צלצול מהיר).

בתוך חדר האוכל היו החברים יושבים על ספסלים משני צידיהם של שולחנות מלבניים (מצופים בבד יוטה מוקשה בבקליט, דמוי פורמייקה, בצבע אדום כהה) - 3 מכל צד. השולחנות והספסלים היו מתוצרת נגריית גלעד.

אוכלים בכלי אלומיניום. צלחות וספלים, קערות וקומקומים, ואפילו כולבויניקים וסכו"ם – כולם אלומיניום.

חשכת הלילה בחדר האוכל הייתה מוארת בלוקסים המודלקים כל ערב בידיו האמונות של שמעון בורשטיין. האוכל במטבח התבשל על פרימוסים גדולים וגם על גז.

ביוני 1946 נקנה למטבח ארון קרח גדול, עם מקום ל 3 בלוקים של קרח ומעבירים צינור מים חמים מהמקלחת למטבח. מיד אחרי כן -  "נרכשה מכונת קירור עם מוטור על נפט לקירור החלב וארגז קירור עם מקום ל 21 כדי חלב ו 4 בלוקים קרח לשימוש המטבח".

ביולי 1947 מגיעה סו"ס הקדמה לגלעד - מותקן הדיזל גנראטור, מוקמת מערכת החשמל, וחדר האוכל מחובר לרשת. בסוף החודש חוגגים את "חג המאור" ואת חיבור מרבית חלקי המשק לרשת החשמל. באותו חודש מחליטים גם לרכוש דוד קיטור למכבסה ועם התקנתו – בינואר 1948 -  מחברים גם את המטבח אליו. ביולי קונים 2 סירי קיטור למטבח ובנובמבר מצליחים סו"ס לחבר אותם.

אביב 1949 מביא אתו (עוד) משבר בענף המזון והמזכירות מחליטה להתלבש על העניין ולהכניס את וולטר ליזר (שהיה קודם גזבר) לבדוק את המצב בענף ולהציע פתרונות. בעקבות הדיון מחליטה המועצה על הכנסת 4 בחורות נוספות לקומפלקס. 

1953 – מתחילים דיונים על הקמת חדר אוכל חדש המזכירות, המועצה והאסיפה דנים שוב ושוב על מבנה חדר האוכל, כוונים, מיקום המטבח ועוד. הדיונים מתמשכים עד סתיו 1953 ובתחילת 1954 מתחילים לבנות את חדר האוכל החדש – צריף שוודי בעל 11 מפתחים (צלעות) 7 מהם חדר האוכל ו 4 מטבח. הכניסה מצפון עם חלק לחדר לחם וחדר תה. בספטמבר מתחילים לדון איך יראה ריהוט חדה"א ונבחרת ועדה שמחליטה על סוג הריהוט ונגריית גלעד מקבלת על עצמה להכין אותו. בינואר 1955 קצרה נפשם של החברים לראות את חדר האוכל כמעט גמור ומטילה על הנגרים לגמור את הריהוט עד פורים.

5.3.1955 –  אסיפה - לקראת הכניסה לח"א החדש. מרים (מריאנה) בורשטיין – מוסרת סיכום של הועדה. היו 3 ישיבות. נסענו לגבעת חיים להסתכלות. דנו בכל השאלות הקשורות עם חדר האוכל. יהיו 3 שורות של 7 שולחנות ושורה אחת של 6 שולחנות – ליד הדלת. ס"ה 27 שולחנות עם 6 כיסאות. ההגשה תהיה בצורת שרשרת. לכל חבר יהיה על השולחן סכו"ם, כפית, גביע לביצה ושתי צלחות. הכולבויניק יחוסל. כל חבר יחזיר את כליו אחרי הארוחה.

 ארוחת הבוקר בשעה 8:00 ארוחת צהרים בשעה 12:00 ארוחת ערב מ 7:00 עד 8:00. אוכלי ההבראה והדיאטה ייגשו בצהרים בעצמם לאשנב ויקבלו את מנתם.

לארוחת הערב דרושים 3 תורנים. אין לוקחים כלים מחדר האוכל ואין נכנסים במגפיים ונעלי בוץ. לא תהיה שומרת לילה במטבח. חלוקת ארוחת ערב לחדרים תופסק. הילדים מכיתה ג' ומעלה יאכלו ביחד עם הוריהם בחדר האוכל.

 

ביום 19.3.1955 התקיימה האסיפה הראשונה בחדר האוכל החדש

 

חדר האוכל החדש הוא מרכז חיי התרבות והחברה של גלעד האסיפות, המסיבות, החגים והסרטים מתקיימים כולם בחדר האוכל.

מעל הכניסה למטבח מותקנת מעין מרפסת עליה מוצבת מכונת ההסרטה. הסרט והתרגום מוקרנים דרך פתחים קטנים בחלקו העליון של הקיר המפריד בין חדר האוכל למטבח. ברבע האחורי של חדר האוכל, בעזרת מערכת של חבלים וגלגליות, נמתח מסך גדול של בד לבן (לא עוד מסך מאולתר מסדינים ישנים שנתפרו יחד) שמאפשר אפילו הקרנת סרטי סינמסקופ.

נגרית גלעד הכינה במות מיוחדות מותאמות לגובה החלון הגדול בחלקו האחורי של חדר האוכל.

נרכשו גם פסנתר גם מערכת הגברה ורמקולים קבועים מותקנים בפינות האולם. החברים מרגישים כאילו הם באולם שמחות אמיתי.

כלי האלומיניום הישנים מוחלפים בכלי נירוסטה מבריקים וצלחות הפלסטיק המיושנות מוחלפות בצלחות פלסטיק חדשות מתוצרת מפעל אנונימי כמעט בשם "תמ"ה" של אחד הקיבוצים בסביבה...

הארוחות בחדר האוכל הן בהגשה ובמשמרות. חשוב מאד לשמור על השעות הנכונות לכל משמרת, מה שמביא לסכסוכים מתמידים בין עובדי חדר האוכל והאוכלים – בעיקר אלה המאחרים תמיד כמו הפלחים ועובדי הרפת.

באוגוסט 1959 מתחילה כיתה יא' (קב' נרקיס) ביזמה של קבלות שבת בכל ערב שבת לכל הציבור, אך יוזמה זו מתמסדת רק בתחילת 1961 כשמחליטים לקנות תוספת של 80 שרפרפים ובנגריה מתקינים שולחנות נוספים כדי שלכולם יהיה איפה לשבת.

 1965 - נבנה מחסן פרודוקטים חדש (לימים הכלבו) המחליף את המחסן בצריף שנותר מחדר האוכל הראשון. באותה הזדמנות משפרים את מערך שטיפת הכלים ו"חדר הלחם" מוסב לחדר שטיפה. החברים לומדים "לזרוק כלים" לתוך כיורים גדולים דרך אשנב מיוחד.

1971 היא שנה סוערת בתולדות המטבח. השינויים התכופים בצוות העובדים בצד חוסר ידע ומקצועיות (ואולי גם בהשפעת העבודה של צוות ה OD שנעשתה כאן שנה קודם) מביא את הקיבוץ לקבלת החלטות מרחיקות לכת. מחליטים על שיטת הגשה עצמית בחדר האוכל. בהתחלה – לניסיון - בארוחות בוקר בלבד, אחרי כן גם בארוחות הערב ולאחר זמן - פריצת דרך – הגשה עצמית גם בארוחת צהרים.

באותה שנה מחליטה האסיפה להכיר בתפקיד מרכזת חדר אוכל כמשרה מלאה והגר רודניק נבחרת להיות המרכזת הראשונה.

מתחילים לחשוב על בניית חדר אוכל חדש ומתקיימים דיונים ראשונים בצוות על מה יהיה בו ואיך זה יראה. ב 1973 מגיע ריהוט חדש לחדר האוכל – שולחנות ל 4 אוכלים עם כיסאות שניתן הרכיב על מסגרת השולחן. ריהוט העץ הישן והכבד - מעשה ידיה להתפאר של נגרית גלעד (ע"ה) -  מועבר אחר כבוד לאולפן, לגרעין ולבתי הילדים.

תכנון חדר האוכל החדש מואץ והתכניות הופכות יותר מעשיות. קורט ארליך נבחר להיות הפרויקטור של הבניה החדשה וכל הרכישות הבאות נעשות מנקודת מבט של הבית החדש. בסוף נובמבר 1975 מונחת אבן הפינה לחדר האוכל החדש ובחודשים הבאים מתחילים בעבודות הסימון וחפירת היסודות.

באפריל 1976 מותקנת במטבח מכונה לשטיפת כלים. אמנם היה צריך להזיז קצת קירות ולפנות מקום למפלצת החדשה, אך כולם יודעים שעתידה עוד לפניה בחדר האוכל החדש. בערב פסח הקרוב, כבר עובדת המכונה והתורנים מצליחים לסיים את שטיפת כל הכלים בשעה 23:45 (במקום ב 5:00 בבוקר שלמחרת).

בניית חדר האוכל החדש מתקדמת יפה ובאפריל 1977 אנחנו מתבשרים שהסתיימה יציקת הגג ושלד הבניין עומד מוכן ואי"ה בשנה הבאה בערב פסח (לפי הבטחת מנהל העבודה), אנחנו ובנינו נרים כוסית לחיים בחדר האוכל החדש. בינואר 1978 אנחנו מתבשרים שהלו"ז המתוכנן היה קצת צפוף ו"זה ייקח עוד קצת זמן" וכך עוברים להם חודשי הקיץ וגם חגי תשרי. בסוף נובמבר מבשרת לנו המזכירות שבעוד חודש – 29.12.1978 למען הדיוק – תתקיים מסיבת פתיחת חדר האוכל החדש. נשלחות הזמנות לכל המי ומי ושלוש שנים וחודש, מיום הנחת אבן הפינה לחדר האוכל, אנחנו זוכים לחגוג את חנוכתו.

מתרגלים לסידורים החדשים : למרחב של חדר האוכל החדש ולאפשרויות שבו - בעיקר בערבי שבת ובחגים. שוב לא צריך לאסוף את שאריות הריהוט מכל פינות המשק בכל חג ואפילו יש מקום למעברים בין השולחנות. מטבח הילדים עבר מהעולם ובהגשה העצמית -  עם עגלות החימום והקירור – חגיגה לאוכלים. חדר השטיפה יודע ימים יפים והעבודה בו שפתיים יישק. ויש גם פינוקים : יש סודה חופשי וגם גזוז וקולה ואנחנו מרגישים ממש כמו עשירים.

השנים נוקפות ובמערכת המזון אין שינויים דרסטיים. ציוד המטבח הולך ומשתפר. ב1990 מפנים כלי הפלסטיק את מקומם לכלי חרסינה וזכוכית. אחרי שזכינו כבר  בכוסות דורלקס שהחליפו את הספלים של תמה באים בעקבותיהם גם שאר כלי האוכל ואנחנו זוכים לאכול בכלים של קורנינג.

בחדר האוכל עוברים משטיפת ריצפה ידנית למכונת שטיפה (שלפעמים עובדת ולפעמים לא...), משפרים בהדרגה את מערך השתייה החמה והקרה וגם מגדירים אזורי עישון ומנסים להתמודד עם ירידת מספר האוכלים בארוחת הערב.

באמצע שנות ה 90 מחליטים להכניס טבח שכיר למטבח וגם ניהול חדר האוכל עובר לידיים שכירות. 

בסוף שנות ה 90 עולים רעיונות ראשונים של הפרטת חדר האוכל. נבחר צוות ראשון לבדיקה אך זה אינו מגיע לכלל החלטה. חולפות שנה – שנתיים וצוות שני מוקם וגם הוא לא מגיע לגיבוש הצעה. הצעת הצוות השלישי - שמביא הצעה שלמה ומגובשת בשנת 2005 - לא זוכה לאמון הציבור. כך זכינו להיות – כמעט אחרונים בתנועה הקיבוצית בחדר אוכל לא מופרט.

במהלך שנת 1998 מחליטה האסיפה על העברת המועדון לחבר לקומת המסד של חדר האוכל (מה שנקרא "הלובי") ומאז אנו זוכים לישיבה בצוותא סביב כוס קפה ועוגה, אחרי ארוחת הערב ביום שישי - כנאה וכיאה לקיבוץ עם עבר יקי.

הצעות לסגירת חדר האוכל בארוחת הערב עולות שוב ושוב, מתחילת שנות ה 90 אך לא זוכות לתמיכת הציבור בגלעד. רק הארוחות המשותפות (שתחילתן בסוף שנות החמישים) מתבטלות בסוף שנות ה 90.

במהלך שנת 2005 – היא שנת ה 60 לגלעד (27 שנים לחדר האוכל) – זוכה המבנה לשיפוץ כללי, החל בחידוש כל רצפת המטבח, דרך שיפוץ המועדון - הזוכה למתיחת פנים יסודית -  עד לניקיון וצביעה של הקירות החיצוניים.

בסוף שנת 2005 מאושרת ההצעה לאסור את העישון בחדר האוכל והציבור כולו כוסס את ציפורניו בציפייה לפתרון מתאים לאוהבי העשן שבינינו, שחייבים עתה לשתות את כוס הקפה שלהם כשהם עומדים כעניים בפתח מחוץ לחדר האוכל.

  


חסר רכיב